<h1>כל בו סימן קכ"ז בשם התשב"ץ</h1>
<h2>דף ד:</h2>
דין אדם שקבל עליו שבועה או חרם או נדר סתם שלא פירש בו זמן החרם או הנדר אז קיימין עליו לעולם אם לא שיתירו לו כי בנזירות דוקא אמרינן סתם נזירות שלשים יום. והר"ף ז"ל כ' וראי' מפר"ק דנדרי' דקאמ' דנזירו' אית ליה קצבת' ומוכח לשם דהא דקאמר דנדרים לית להו קצבתא לחומרא קאמר דמסתמא הו' לעולם.
<h2>דף יד:</h2>
דין מי שנשבע בשלחן או בשום דבר אין זו שבועה כי אפילו (מה) [מי] שנשבע על ספר אם לא משים ידו בתוכו אין זו שבועה כדאמרי' בנדרים הנודר בתורה לא אמר כלום והוא דמנחה על ארונא כלומר שאין נוטלה בידו והספ' מוקי חלוק בין תלמיד חכם לעם הארץ ואין לפרסם הדבר.
<h2>דף כב:</h2>
ורב האי ז"ל פסק מי שנשבע בנטילת חפץ אפילו [בטלית או] בתפילין צריך לקיים שבועתו ואין יכולין להתיר לו אפילו לדבר מצוה. והר"ף ז"ל הגיה מיהו התוספות פסקו דלדבר מצוה מתירין אפילו על דעת רבים. ובלא דבר מצוה מתירין רק שלא יהא על דעת רבים.
<h2>דף סו.</h2>
דין ואם נדר אדם לגרש את אשתו יגרשנה ואחר כך יחזור וישאנה בשביל שכבר עברו ימים שלא למדו מסכת נדרים בישיבה החמירו בנדרים ובשבועות. אמנם רבי' חננאל (פירש) [פסק] בספר חפץ שלו שעשה שלדבר (זה) [מצוה] יש לו התר' כי מה שרב האי גאון כתב אם נדר לגרש את אשתו יגרשנה שמא ר"ל (באשה) [באשת ישראל] שיש לו יכולת בידו לעשות [לה] בטחון להחזירה [אבל באשת כהן שאינו יכול להחזיר] שמא לשם היה מודה שיש לו התרה.
